מחבר: admin

מצורפת הצעתי למדיניות הפסולת של ישראל, הנובעת מנקודת מבט טכנולוגית, כלכלית וניהולית.

חהמלצות מבוססות על ניסיון של שנים בהנדסת סביבה, ומעל 7 שנים התחום הטיפול בפסולת, שבמרכזן היותי עד 2017 ,המנהל הטכנולוגי של חברת חץ אקולוגיה (שלצערי נסגרה ביולי האחרון).

בשורה? למשק הפסולת בארץ “20% הטמנה ב 2030” … שוב מתחלף השר(ה) שוב משתנה המדיניות והיעד נשאר רחוק ובלתי מושג. בעוד עשור נמשיך להחליף מידיניות וה 20% ישאר המספר של מה שלא מוטמן.

עולם המחזור נעצר לאור סיכוני הקורונה. כיצד תראה התעשיה לאחר חלוף המגפה ?
האריזות החד פעמיות מקבלות משמעות חדשה בנושא היגיינת המזון.
המאבק בכוסות החד פעמיות נעצר ורשתות מזון מהיר בארה”ב חזרו לחד פעמי, לאחר שכר אימצו מדיניות של כוסות אישיות רב פעמיות.

בחירייה מסריח RDF
דווקא מתקן לפסולת יבשה לא צריך לייצר ריחות. כמובן ניתן להתקין מתקני ספיחה וטיפול לריח, אבל ניתן גם למנוע את היווצרות הריח בניהול נכון של הפסולת והמתקן.

הבעיה האקלימית אינה “התחמחממות גלובלית” אלא שינוי אקלים. מזג האויר נעשה קיצוני יותר, רוחות ושרפות לא נשלטות וסערות חורף קשות. התחלנו את 2020 עם שרפות באוסטרליה והצפות במישור החוף כמו טרמפ גם בארץ טרם הפנימו את המחוייבות לניהול סביבתי, תכנון ניקוז “רגיש למים”, וריסון פליטת גזי חממה.

Azerbaijan is blessed with oil. Bako becomes cleaner with amazing buildings, but a lot is still to be done to avoid the oil spill in water and volatile organic in air.